חיפוש טיולי אופניים

חיפוש מתקדם

סגנונות רכיבה

מקרא אייקונים
שם: טלפון: דוא''ל: הערות: אנא הקלידו ספרות אלו: אנא הקלידו ספרות אלו
הצטרף לדיוורים של בוץ

בלה איטליה!

ארנון שדמי MBA ישראל מאי 2012
1 מאי, 2012

הכל מתחיל באיציק

איציק וספי קראו לי, אז באתי. התברר שהם רצו לשאול אותי לאן ניסע השנה; טוב, לא רק הם אלא כל החבורה - זו שרוכבת ביחד כבר 16 שנים. היה לי העונג להכיר אותם לפני שנתיים ברכיבה בגיאורגיה. במשרד של ספי פתחתי מחשב נייד והראיתי תמונות תוך כדי דיבור נלהב על מקדוניה, על בולגריה ועל שאר מטעמים בלקניים. איציק חייך וביקש שנתקדם למנה העיקרית. כשעברתי לדולומיטים באיטליה, השתרר שקט בחדר. נראה היה שהריכוז גבר. בעודי לוגם בירה קרה, הבחנתי בניצוץ שנדלק בעיניים. עברו שלושה חודשים והבנתי שהסתבכתי. בבוקר לח של קיץ עמדתי והכנתי ערמות של קפה ל– 30 רוכבים. מסביבי לא היה איש וכבר הזעתי. פרסתי מחצלות וחיממתי תה צמחים. הכל חייב להיות מושלם, הזכרתי לעצמי. החבר''ה הגיעו. אחרי שנגמר הקפה יצאנו לרכיבה בחצר האחורית שלנו ביער משמר העמק; "בלי סינגלים", הזהיר אותי איציק, "בטח, בטח", השבתי בידיעה ברורה שזו הבטחה שאפר. בסוף הרכיבה שלפתי אבטיח קר מצידנית והחבר''ה הפתיעו אותי בפריסה מטורפת של אוכל ביתי משובח, אי שם ליד מערת הפלמ"ח. נרגעתי. למרות הסינגלים שדחפתי למסלול, גיליתי שיש לי עסק עם קבוצה שיודעת לרכוב, שמחה ומגובשת, אנשים עשר אחד–אחד. ובכל זאת, 30 רוכבים. יהיה מעניין.

גרציה, איטליה!

לטיסת אל על למילאנו עלינו גם אנו, חברי קבוצת הרכיבה. לאחר הנחיתה גילינו שמספר האופניים של חברי קבוצה גדל מ– 30 זוגות ל– 33 זוגות. יכול להיות שגילינו את המטוס הראשון שמייצר אופניים בטיסה? לא. בירור מהיר העלה כי עם המטוס נשלחו בטעות אופניים שהיו אמורים להגיע לציריך. באקט של אחוות רוכבים שלחנו לרוכבים מסרון ויידענו את נציגות אל על בטעות. ארגזים הועמסו, עגלות התגלגלו, והנה מצאנו את עצמנו מחוץ לטרמינל. בנמל חיכה לנו אוטובוס ובו המדריך רוברטו בעל החיוך המזמין. בדרך למחוז טירול הדרומי עצרנו לגלידה ולפסטה בעיירת חוף לאורך אגם גרדה הנקראת סרמיונה. זה כבר הרגיש לי איטליה. נסענו והגענו בזמן לחזות בקרני השמש האחרונות שצבעו את שיני הסלע האימתניות של הר לאטמר בגוני כתום עז. בשעת ערב מאוחרת עלינו עייפים למסעדת השף שבמלון, ובה פגשנו את אלברכט )יש להגות במבטא טירולי עמוק(. הוא קידם את פנינו בחיוך נעים, בצד בירה מצוינת ויין משובח שהוגשו לארוחת ערב. מנת פתיחה קלה, מנה ראשונה, בר סלטים עשיר, מנה עיקרית גורמה, ואיך לא, קינוח על טהרת המטבח המקומי. שבעה ימים האביס אותנו האיש במטעמיו.

אופס, עלייה!

בבוקר יום הרכיבה הראשון הפתיע אותנו אלברכט כשהתייצב בבגדי רכיבה צהובים שעליהם הכיתוב בייק גייד ) bike Guide ( על החזה. התוודענו לעוד מדריך שעמד בצדו בשם נויברט שהתגלה כרוכב–על וכאיש נפלא. קור שאינו אופייני לסוף יולי קידם את פנינו בצאתנו מדלת המלון: בחוץ שררה טמפרטורה של 9 מעלות צלזיוס בלבד! טוב, איננו בישראל. התחלנו בירידה קצרה לכפר ועלינו בסמטאות בסינגל ולעתים בשביל צר. צינה התחלפה אט–אט בזיעה, לא זיעה ניגרת האופיינית לרכיבה בלחות הישראלית אלא כזו המשתלבת עם מזג האוויר האיטלקי הנעים. בינות לבתים הלבנים נחבאו שבילים צרים וסינגלים, ועצי דובדבן בר בצבע סגול ליוו אותנו בדרכנו. במעבר חד עברנו ליער אשוחים אדיר המצל על השביל המטפס אל כביש אספלט צר המוביל לחיקה של עלייה אכזרית. למזלנו, בנו במקום רכבל שמאפשר לעלות ללא מאמץ. רוב החבר''ה היו חדורי מוטיבציה ולא ויתרו על טיפוס ברכיבה דרך היער. לא נותרה לי ברירה אלא לדווש איתם. טיפסנו 400 מטרים והגענו למעבר ההרים השחור ) .)Nigerpass

"פלאטו" באיטלקית זה כנראה רצח

כמה תמונות אפשר לצלם פה! סתם למען הידע והחפרנות: כל רוכב בקבוצה צילם יותר מ– 60 תמונות ביום. הכפילו זאת ב– 30 ובשבעה ימי רכיבה, והרי לכם המספר המדויק - 13,000 תמונות בקירוב! והכל התחיל בפאס השחור והמדהים, שבו החלו המצלמות להקליק. נויברט הבטיח לנו רכיבה במישור בשולי רכס רוזגארטן. טוב, יופי, יהיה זמן לנוח – לנוח מיי אס! כעבור יומיים הבנו שכשמדריך אופני הרים דולמיטי מצוי אומר "פלאטו", הוא מתכוון לקטע רכיבה עמוס בעליות ובירידות, לפרקים בשיפועים בלתי סבירים בעליל. בינתיים נשארנו אופטימיים. ארוחת הצהריים הגיעה וקטעה את "הפלאטו" הסיזיפי שרכבנו בו מול צוקים בני מאות מטרים המתאחדים ויוצרים את רכס רוזגארטן המרשים. למזלנו, הוגשה ארוחה על טהרת אוכל מקומי בן שלוש מנות טעימות והשכיחה את המאמץ. בירה נמזגה כמים והיה שמח, אפילו שמח מאוד. כל שנותר היה לרכוב עוד שעתיים, לעצור לשתות שנאפס מקומי בחברת זוג זקנים שגר בהרים, לרקוד ולשיר. אין ספק שהשתגענו. לסיום היום הראשון חזרנו לג''קוזי במלון ולארוחת חמש המנות של מיודענו אלברכט.

הקרן הלבנה

יום הרכיבה השני הוקדש להקפת הקרן הלבנה. בבוקרו של יום התוודענו ליעילות של הבייק טקסי המקומי: 32 זוגות אופניים הועמסו בזה אחר זה בסדר מופתי על רכב ההקפצות שלנו. הנהגים האדיבים נהגו עדינות רבה בשלדות הקרבון והאלומיניום, על האופניים נפרסו שמיכות מפנקות להגנה וכמובן כדי שלא יהיה להן קר. את הרכיבה התחלנו בכפר איטלקי מנומנם, שבו יש חנות אופניים קטנה המוכרת ומשכירה אופניים של חברת גואסט הגרמנית. מקצתנו שכר אופניים מהחנות ואלה חיכו לנו מצוחצחים במלון בבוקר יום הרכיבה הראשון. לאחר החלפת ברכות שלום ובוקר טוב החל טיפוס ארוך למעבר הרים שנמצא 800 מטרים מעלינו. טיפסנו באחו ירוק כשמשמאלנו קרן שחורה - דולומיט ענק ושחור המתנשא מעל יער שבו אינסוף גוונים ירוקים. מימינו של הצוק השחור התנשא אחיו הלבן - פסגה מחודדת של דולמיט בצבע לבן ששמה קרן לבנה ( .)white horn עצרנו לנוח וכרסמנו פירות יבשים. במנוחה התוועדנו לראשונה למנגינת הדולומיטים: מאות פרות עטויות פעמונים המסתובבות באחו ומשמיעות צלילי פעמונים המתבדרים ברוח. את הרכיבה המשכנו בסינגל זורם על צלע הקרן הלבנה, לעתים בלב היער ולעתים בשטחים פתוחים בנוף מרתק. השביל נגדע באחת על שפת קניון ענק. התברר שבצדה הדרומי הקרן בעצם חלולה: במשך אלפי שנים יצרו מים מפולות סלעים שחרצו קניון המטפס עד מרכזה של הקרן וחושף אותה במלוא הדרה. המשכנו לרכוב בירידה, צללנו לתוך יער מחטים דליל שהלך והצטופף. בקצה היער הגענו לאחו רחב שרעו בו מאות פרות ושבמרכזו שוכנת מסעדה. אם יש מסעדה, אז אוכלים, לא? ועוד איך: מרק גולש, צלעות, פסטה, כדורי בשר או גבינה. הכל הלך והכל לפי מיטב המסורת של המטבח המקומי. שוב קינחנו בבירה וביין. בתום המשתה רכבנו בסינגל מדרגות שהוביל אותנו למנזר Madonna Di Pietralba , שציורי פרסקו יפהפיים מעטרים את קירותיו ואת התקרה. סיירנו בו בקצרה ושבנו ברכיבה למלון.

הבר של איציק

בערבים ירדנו אחרי האוכל ללובי הנעים וזכינו בזמן איכות קבוצתי. במעמד זה נשלפו בקבוקים )החוק הלא כתוב אומר שכל אחד מצ''פר את הקבוצה בבקבוק שכר במהלך הטיול ויאללה בלגן. בערב השני זכינו לתוכנית מיוחדת: מאיר פז והאקורדיון. מאיר, שרוכב איתנו ואינו נפרד מהאקורדיון שלו יותר מיום רכיבה אחד, מפליא לנגן ולארגן שירה בציבור. שלושה בקבוקים של וודקה והשירה בציבור נהפכה לערב ריקודים. איציק התגלה כבר מן מחונן והפליא לשסות בנו אלכוהול בריכוזים גבוהים, מאיר ניגן וכולם שרו ורקדו. איטלקיםוגרמנים שהיו במקום הצטרפו אלינו. חגיגה אמיתית.

בולצאנו ) )Bolzano

ביום הרכיבה השלישי יצאנו לסיבוב ארוך בעיר בולצאנו. הפעם החלה הרכיבה בירידה ארוכה בין כרמים ומטעי תפוחים. יום הרכיבה השלישי היה שונה משני הימים הראשונים, שכן ירדנו לבקעת נהר אדיג''ה( Adige ) הרחב, שלגדתו שוכנת העיר. לאחר כשעתיים של ירידות במהירויות גבוהות הגענו לרשת שבילי אופניים הנמתחת לאורך הנהר. הרשת מרשימה ויש בה גם כמה מחלפים שנבנו במיוחד לרוכבי אופניים. השביל שאורכו כ– 300 קילומטרים רציף והוא מחבר את אינסבורק( Innsbruck ) שבאוסטריה עם ורונה ( Verona) שבאיטליה. לאחר רכיבה קצרה בעיר עלינו בגונדולה (סוג של רכבל) במעלה ההר. ירדנו מהגונדולה, טיפסנו שוב ברכיבה ואיך לא - עוד מסעדה. ההר נעטף בינתיים בעננים שהחלו לטפטף גשם. למזלנו, לא היינו רחוקים מקארל שחיכה לנו עם הטיולית. המקומיים השתאו לנוכח 30 רוכבים שנדחקו בתחנת אוטובוס קטנה בכפר קטן, שנראה שביקורנו בו הכפיל את אוכלוסייתו. הופ, קפיצה קטנה למיניבוס וחזרה לסאונה ולג''קוזי המפנקים של המלון.

טיפוס צוקים

החלטנו על יום חופשי ללא רכיבה. רוב חברי הקבוצה בחרו לרדת לבולצאנו כדי לקנות, לטייל ולבלות בה. אני לעומת זאת איני טיפוס עירוני והרים הם המתכון האהוב עליי. לאחר התייעצות עם אלברכט הוחלט לטפס על רכס רוזגארטן. הצטרפו אליי שלושה חברים ומצאנו את עצמנו באוטובוס ציבורי במעלה פאס די קרצה Passo Di Carezza( (. מעלית הסקי של פאולינה חסכה מאיתנו את השליש הראשון של העלייה והביאה אותנו למרגלות הצוק המרשים. אני דווקא מעדיף ללכת ברגל במחוזות שאינני מכיר. הכל מסודר: השביל מסומן היטב והמפה מדויקת. באמצע העלייה נמאס לנו מהסדר ובחרנו בשביל צדדי כדי לברוח מעשרות המטיילים העולים בהר במקביל לנו. הבחירה התבררה משתלמת. טיפסנו בסולמות שקובעו בקיר שסמוך לקרחונים ולשלג טרי )בהרים גבוהים יורד שלג גם בקיץ(. לאחר שעה וחצי של עלייה מאומצת על פי תהום ובצד נחלים ומפלים החורצים את מצוקי רוזגארטן, הגענו לאוכף צר ובו מרפסת  סלע הצופה על כל העמקים שממערב, עד העיר בולצאנו. הנוף היה מדהים. מהאוכף אפשר לטפס הלאה רק בטיפוס צוקים: לאורך הנתיב
הצר קובעו יתדות בסלע וכבלים לעיגון. החלטתי להמשיך אל הפסגה המדהימה ביופייה. הייתי מאושר: רק אני וההר.
מקיפים את לאטמר
ביום הרביעי רכבנו במסלול הארוך והאתגרי ביותר של הטיול - 800 מטרים מצטברים של טיפוס ב– 45 הקילומטרים המקיפים את פסגת הר לאטמר האדיר. התחלנו בטיפוס של 400 מטרים ובהמשך ירדנו כ– 800 מטרים מצטברים בסינגל תלול לוואל די פאסה Val di Fassa( ( , מ.כםיה של רוכבי הכביש והאופנועים. דרך העמק הרחב גלשנו בשבילי אופניים מהירים, ספק ברכיבה ספק במירוץ נגד הזמן, וזאת כדי להספיק לגונדולה של סאפטו ( Safto ). הגונדולה מפסיקה לפעול ב– 13:00 בגלל סיאסטה, ולכן צריך להספיק )אתם קולטים, הם ישנים בצהריים!(. איחרנו במעט לגונדולה ונויברט המדריך הפעיל את קסמיו על המפעיל, שאותו הוא הכיר, והבחור עשה לנו ג''סטה והעלה אותנו לגונדולה בדיוק ב– 13:05 . אחרי המירוץ לגונדולה אכלנו שוב ארוחת צהריים איטלקית. בחוץ התחיל גשם שוטף מלווה בברד. בסיום הארוחה פסק גם הגשם ובגונדולה אחרת טיפסנו בהר לגובה של 2,175 מטרים. אחרי עלייה באה ירידה, לא? מסלולי סקי רחבים וירוקים, סינגלים צרים, שבילים בין כפרים ואנחנו כבר לא מיהרנו לשום מקום. עצרנו לעוד קפה ואפל שטרודל עם קרם וניל חם. קשה, קשה. הגלישה למלון עברה במהירות בנוף שבמהלך השבוע נהיה למוכר. במלון הציעו לי שניים מרוכבי הקבוצה לצאת לעוד סיבוב רכיבה: סינגלים טכניים,
נחלים זורמים, גשרי עץ, ואגם תכול עז. לבריאות.

 יום לקינוח

הטיול כמעט נגמר. עוד רכיבה, עוד מסעדה משובחת ועוד טיסה בסינגלים אחרי נויברט ואלברכט. שאפנו כל טיפת אוויר הרים כדי להרוות את צימאוננו לפני שנשוב לישראל לחודש אוגוסט נוטף זיעה. נתנו קפיצה אחרונה לג''קוזי לפני שארזנו את האופניים. צוות המלון ואלברכט הכינו לנו הפתעה - ארוחת ברביקיו מסורתית מחוץ למלון. התברר שנויברט הוא גם השף האמון על הכנת בשר. סעדנו ושתינו לרוויה סביב מדורה גדולה שהוכנה בחצר ובהמשך שלף מאיר את האקורדיון והפליא לנגן. השמש האדומה האירה בגוון סגול את פסגת
הר לאטמר. איזה סיום מושלם! הספקנו להשחיל בבוקר שלפני הטיסה עוד סיור בעיר ורונה בהובלתו הנאמנה של איציק והצטלמנו עם הפסל של יוליה, כן, זו מהסיפור עם רומיאו.  לפני הטיסה ישבתי בפארק מילאנו על כוס בירה והקלדתי במחשב הנייד את חוויותיי מהטיול. מה, כבר נגמר? לצערי הרב, כן. האמת? תמיד אפשר לחזור לדולומיטיםבשנה הבאה.

מסמכים מקושרים